<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים תכ"ב—תל"א</h1>
<h2>דף יט.</h2>
ומפליגין לים הגדול מע"ש לדבר מצוה ופוסק עמו לשבות ואינו שובת אבל שלא לדבר מצוה אסורה פחות מג' ימים קודם השבת. ופי' ה"ר יצחק הזקן הטעם שמא יסייע וקא עביד עובדין דחול והבעל התוספות פי' משום דמתנה לבטל את השבת דעל כרחו עביד מלאכה בשבת מ"מ נראה שאסור להפליג. ויש דוחקין ומפרשין האי ברייתא ב"ש היא. וב"ה מתירין אפי' בע"ש והרשב"א ז"ל דוחה את הפירוש. והרמב"ן ז"ל פי' דהכא איירי בספינה שכלה של ישראל ושוכרין עכו"ם מלחים ולפי' פחות מג' ימים אסור מפני שהעכו"ם יעשה שלוחו ונראה כשוכרו לבטל שבת אבל קודם ג' ימים אינו נראה כשוכרו לבטל שבת ולפי' נהגו עתה בספינה שכלה של עכו"ם ורוב הספנים עכו"ם ובדידהו קא טרחי אבל אם רוב ישראל אסור עכ"ל. והר"ם נ"ע כתב אסור ליכנס לספינה בשבת אא"כ קשורה ואם נכנס מע"ש בתוכה מותר לעשות צרכיו בדופני הספינה. תשובה שאלה להרמב"ם ז"ל שאלו לו אם מותר לילך בנהרות הגדולות אם לא ומה הפרש יש בין ההולך בספינה או בסואר של קורות ואם מותר ליכנס בספינה בע"ש ואיך דין התשמיש בספינה בשבת ואם הגיע בספינה למקום מן המקומות בשבת אם מותר לירד ביבשה ואיך הוא מותר ואם אינו מותר אם ישליכוהו לאותו מקום באונס איך תהיה הנהגתו שם. עקר התשובה שהשיב אין הפרש בין ההליכה במים המלוחים ובין אלו הנהרות שמימיהם מרובי' הכל מותר ואין בו איסור כלל ואין הפרש בין ההליכה בספינה ובין ההליכה ע"ג סואר של קורות הכל מותר וכל הדומה להם מותר אא"כ לא היו המים עמוקים ויהי' בין שטחם ובין הארץ פחות מי' טפחי' ואז תהיה אותה ההליכה אסורה בשבת באותן המים ודין ההליכה באלו כדין ההליכה בארץ ויתלה בזה איסור תחומין. ואמנם המים המרובין שגבהן י' טפחים או יותר ההליכה ע"ג הותר לפי שאין איסור תחומין למעלה מעשרה באויר כרמלית ומפני זה היה מותר ללכת במים המלוחים תמיד על איזה תכונה שיהיו כי אויר הים ר"ל כרמלית לא יתלה באיסור תחומין למע' מי' כלל. ואם יהיה לנו ספק באותן המים אם יש בגובהן עשרה אם לא מותר ללכת בהן בשבת הואיל ואות' הספינה הקטנה ואותו סואר של קורות שטין ע"פ המים שלא נודע עמקם. והראיה ע"ז השורש המוסכם עליו והוא אמרם ז"ל ספקא דרבנן לקולא דאוריית' לחומרא ואמרם ז"ל תחומין דרבנן. ואמנם ההפלגה באלו הנהרות ובמה שדומה להם מותר בע"ש לפי שהסבה שבשבילה נאסור עליה אין מפליגין פחות מג' ימים אינו אלא בשביל הצער והבלבול והקיא למקצת בני אדם וזאת הסבה נפרדת בהליכה באלו הנהרו' יעדר הדין הנמשך אחריה. והטלטול בכל הספינה מותר מפני שהיא ר"הי גמורה בין בהליכתה בין בעמידת' ואלו סואר של קורות אסור להשתמש ע"ג אלא בד' אמות על ד' אמות שאין להם מחיצות ודינם כדין ההולך על המים שהוא ככרמלית. ואסור לדלות מהים או הנהר מן הספינה או לשפוך מים או זולתו מהספינה לים לפי שהוא טלטול מר"הי ולפיכך הוא אסור אלא בתנאי שביאר התלמוד והוא שיוציא זיז כל שהוא עד שיהא בו היתר וישתמש עליו ובלבד שיהיה בין הזיז ושטח המים י' טפחים או פחות צריך להיות בו ד' על ד' ואח"כ יהיה מותר לדלות המים באמצעיתו או שופך מים ממנו לים ומותר ג"כ לשפוך מים על שפת הספינה והם יורדים ממנה לים או לנהר לפי שכחו בכרמלית לא גזרו ואם הגיע הספינ' בשבת לנמל ועשו העכו"ם הכבש לעצמם לירד בו כמו שדרכם לעשות מותר לישראל לירד בו באותו נמל ובלבד שיהיה בינו ובין הארץ כשיכנס בשבת אלפים אמה או פחות אבל אם נכנס עליו השבת והוא חוץ לתחום אותו מקום שעמדה בו הספינה בשבת אסור לצאת מן הספינה עד מוצאי שבת אלא אם אינו יכול לעשות צרכיו בספינה לעיני בני אדם ואז יהיה מותר לו לירד ביבשה עד מוצאי שבת מפני שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתור' כמו שנתבאר. ואם הורידוהו באונס העכו"ם כגון שהשליכוהו במדינה או במערה ובכלל אמר רשות היחיד אז מותר להלך בכלה. ואם השליכוהו במדבר ר"ל ר"הר אסור לו לצאת חוץ לד"א אא"כ יכריחנו עשות צרכיו כמו שזכרנו שיצא ויתרחק עד המקום הראוי לעשות צרכיו למקומו שהוא ד' אמות. ואם היה אותו המקו' שהשליכוהו עכו"ם בו במדבר מקום סכנת נפשו' ומתירא מפני לסטים והיזק חיה רעה מותר לו ללכת בשבת עד שיגיע למקום שאין בו סכנת נפשות ואפי' נצרך שישא כלי זיין עמו מותר לו במקום סכנה ע"כ מלשון הרמב"ם ז"ל בתשובה. והרשב"א ז"ל כתב מפליגין בספינה לדבר מצוה ואפי' בע"ש ובד' בשבת מפליגין אף לדברי רשות אבל בחמשי וע"ש אין מפליגין לא בנהרות ולא בים הגדול ועכשיו נהגו הכל להפליג אפי' בע"ש ולא ידעתי על מה הם סומכין אלא שראיתי גדולי ישראל עושין כן ולא חשו לדבר ולא נגלה לי טעמם. המפליג אף לדב' מצוה בע"ש יש מי שהורה שצריך להתנות ע"מ לשבו' ואינו צריך לשבות ויראה לי שאינו צריך להתנות ובן כך ובין כך מותר. ובשבת עצמה משחשיכה נזהרין הכל מלהפליג אלא שמקצתן נכנסין בספינה שהיא למעלה מי' וממתיני' שם עד שקדש היום ומקדשין בספינה ויורדים לבתיהן ואם הוצרכו להפליג ביום השבת נכנסין ואין נמנעין ויראה לי שטעות הוא בידם שכל שהיה בכניסת שבת למעלה מעשרה ואין ראוי לקנות שם שביתה הרי זה כאלו קנה שם שביתה בין השמשות ומי שנכנס בספינה קודם בין השמשות אע"פי שיצא כמה מילין מותר לירד אבל כל מי שקנה שביתה בין השמשות ביבשה אסור לצאת אפי' למעלה מי' ואין צ"ל שאם עבר ויצא משיגיע לנמל לא ירד שאין לו אלא ד' אמות משהגיע למטה מי' ובין כך ובין כך יראה שמותר לילך בכל הספינה בין מהלכת בין עומדת שהספינה נטלתו ממקומו והניחתו חוץ לתחומו ונתנוהו במקום המוקף לדירה מהלך את כולו וכן אם נתנוהו בספינה הרי הוא כמוקפת לדירה ונעשית לו כד' אמות נכנסה הספינה לנמל אם נפרץ לים ביתר מי' אמו' אע"פי שאין בו יתר מבית סאתים אין מהלכין בו אלא בד' אמות הרי הוא כמו שהוציאוהו ונתנוהו בבקעה וכן הדין אם היה יתר מבית סאתים ואע"פי שאינו פרוץ לים יתר מי' אמות בד"א בששבת ליבשה או שירד ליבשה משחשיכה או שהגיע למטה מי' לפי שקנה שם שביתה ביבשה כשהגיע לנמל ירד ויש לו אלפים אמה לכל רוח מן המקום שפגע שם תחלה למטה מי' ובין כך ובין כך אם נצרך לנקביו יורד ומרחיק עד שלא יראה פירועו אם הוא בוש לעשות צרכיו בספינה שגדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה לאו דלא תסור ואח"כ אם ירצה לחזור למקומו יחזור. הגיע לחוף הים הסמוך לעיר אם לא שבת למטה מעשרה אם הגיע קודם שחשכה תוך תחומה של עיר הרי הוא כאנשי העיר ויורד ונכנס לעיר מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה. הגיעו לתוך תחומה של עיר לאחר בין השמשות אין להם אלא אלפים אמה מן המקום אשר פגעו תחלה למטה מי' טפחים ואפי' כלתה מדתן בחצי העיר אין להם אלא חצי העיר. עשו העכו"ם כבש לירד בשבת יורד בו אחריו ישראל דכבש לא' כבש לק' ואין מוסיפין לו בשביל ישראל כלל אבל אם עשאוהו בשביל הישראל ולולא הישראל לא עשאוהו לא ירד בו ישראל. מותר לטלטל בכל הספינ' ואפי' יתירה מבית סאתים אם יש לה דפנות עשרה טפחים ואם לאו אין מטלטלין בה אלא בד"א ככרמלית. אניות גדולות שמחלקין אותן לחדרים והשוכרים זה אוכל בחדרו וזה אוכל בחדרו ושם ישראל מחולקים במקום פתן אם היו מחיצות מגיעות לתקרת הספינה או סמוכות לתקרה בפחות מג' אם המחיצה גבוהה ז' טפחים ומחצה הרי זו מחיצה וכן אם עשו מחיצ' על תקרת הספינה אם היא גבוהה מי' הרי זו מחיצה והעכו"ם אוסרין עליהם אפי' עירבו שאין עירוב וביטול במקום עכו"ם ומה תקנתם ישכרו מבעל הספינה קודם שיחלקו מקומות ידועים לשוכרים שיוכלו לטלטל בכל הספינה ואם לא שכרו מבעל הספינה קודם שיחלקו מקומות צריך לשכור כל המקומות מכל השוכרים אבל אם יש רשות לבעל הספינה להניח כליו באיזה מקום שירצה אפי' במקומות המושכרים די להם לשכור מבעל הספינה. עשו הישראלים מחיצה למקום לינה ולא למקום פתן ואין צ"ל כשאוכלים במקו' אחד אין העכו"ם אוסרין עליהן לפי שהן בעצמן אין אוסרין זה על זה ואין העכו"ם אוסר אלא בזמן שהישראלים אוסרין זה על זה. הים נדון ככרמלית שאין מודדין מקרקעיתו של ים אלא רואין את המים כקרקע עבה והספינה בזמן שהיא גבוהה י' נדונת כר"הי ואפי' שהיא קצרה למטה שאין בה י' טפחים לפי שרואין המחיצות העליונות כאלו יורדות ונמשכות עד למטה ולפיכך כל שהיא גבוהה י' אין מוציאין לים ולא ממלאין מן הים לספינה אם לא הוציאו דף מן הספינה וחוקק בו ד' טפחי' על ד"ט ומשלשל סביב הדף מחיצות י' ואין צריך לשקוע המחיצה במים וממלא משם ושופך דרך אותו מקו' ארבע' ואם רצה שופך שופכין שלה בחודה של ספינה והמים יורדין לים ואע"פי שהמים יוצאין מכחו מר"הי לים אין בכך כלום שלא גזרו כחו בכרמלי' ולפיכך אם בא להשתין מים ולא עשה מקום ד' משתין בחודה ומים שותתין לים ואין בכך כלום אבל להשתין מים מן הספינה לים אסור ואין אסור לרוק מן הספינה לים. נהגו הולכי ימים לעשות צרכיהן מן המשוטות לים ואם אותו מקום אינו גבוה מעל הים י' טפחים אע"פי שרחב מותר והרי זה מוציא מכרמלית לכרמלית ואין לך בזה אלא מקומו ושעתו אע"פי שאם היה ביבשה היה למעלה מי' מותר ע"כ מל' הרשב"א ז"ל. והבעל התרומה כתב אין מפליגין וכו' ולעי בורים שקורין אנגליי"א טיר"א בגילו"ת לעבור ביום אחר כשיש להם רוח טוב ומותר ליכנס בבקר מע"ש אפי' שלא לדבר מצוה.
